בעיקר באתרי בנייה שנמצאים במרכזי הערים, קורה שבטון או לכלוך צמנטי אחר עף באויר ומלכלך את הרכבים שחונים באזור. בעיקר את אלה של הבנאים והקבלנים, אך לעיתים גם של הרבה מאוד שכנים…

למרות הפרסומות בטלויזיה, שנראות משכנעות למידי…
אני אסביר למה הפוליוויקס (ובכלל חומרי ניקוי המכילים ווקס) אינם מתאימים לשטיפה היומיומית של בית שהריצוף בו הוא גרניט פורצלן. זה כמובן תקף לאריחים מבריקים ומט.

לאחרונה ביקרתי בבית של אנשים שהשקיעו רבות בעיצוב חדר הרחצה שלהם, הן בכלים הסניטרים המיוחדים והן בבחירת האריחים. רק חבל שזה מה שקרה…

בשנים האחרונות מאוד טרנדי לרצף אריחים שחורים בחדרי רחצה. לרב, האריחים של הרצפה יהיו מחוספסים (אנטי סליפ) כדי למנוע החלקה. הצבע והחספוס גורם להצטברות של אבנית שמיד רואים בעין וזה מוריד מהיופי והאסתטיקה של חדר הרחצה…

בברכות שחייה יש צורך בתחזוק טוב ויעיל של האריחים הסובבים את הברכה. לרב, הלכלוך שמצטבר על הריצוף הוא אבנית מהמים וגם לכלוך שומני מהליכה של בני אדם על משטח הריצוף.

לפעמים, כשאין פתרון מספיק טוב, אין הרבה ברירה, ומה שנשאר זה….

במקומות שעובדים בהם כמו מטבחים, בתי בד, קונדיטוריות, מוסכים וכד׳, מן הסתם שמצטברות שכבות שומן על הרצפה. אם זה משמן, משוקולד, מבצק או מגריז… אז איך מסירים שכבת שומן קשה מהריצוף ?

בהרבה חדרי רחצה, אוהבים לשלב בין הריצוף אריחי דקור מיוחדים או שילובי פסיפס. לאחר שמסתיימת עבודת הריצוף, עושים רובה. את הרובה צריך ליישם במרווחים המיועדים לכך ולפני שהיא מתייבשת, צריך לעצב אותה יפה ולנקות טוב את שאריות הרובה שמרוחות על אריח הדקור או הפסיפס. לעיתים נשארת שכבה עקשנית של רובה שלא יורדת בשום צורה…

אריחים דמויי פרקט מגיעים בגדלים וצבעים שונים וכן, טקסטורות של מחורץ ומחוספס. מאוד טרנדי לרצף אותם במרפסות וחדרי רחצה ומקלחות. בתהליך הבניה לעתים מתקשים עם הניקוי של האריחים האלה בגלל החספוס והחריצים שלהם. הרובה וחומרי הבנייה נכנסים לתוך החריצים, מתייבשים שם ואז צריך פתרון טוב !

בשנים האחרונות יצאו הרבה דוגמאות של צבעים וגוונים בגרניט פורצלן. חלקם מדמים אבן טבעית ולכן יש הרבה משחק בגוונים ובטקסטורות שלהם. לעתים יש בעיות עם זה…